Daf 42a
וְתִסְבְּרָא? מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לִכְשֶׁיֵּצֵא מֵרָשׁוּתוֹ? אִם כֵּן, נִיפְלְגֵי בִּ''נְכָסִים אֵלּוּ'', וְכָל שֶׁכֵּן בִּ''נְכָסַי''!
Rachi (non traduit)
ותסברא. דבהאי טעמא פליגי:
ומי איכא למ''ד אין אדם אוסר כו'. ור' יוחנן ור''ל הכי סבירא להו:
אם כן. דמשום האי טעמא פליגי ואמרי דאוכל הוא בשביעית:
ליפלגי בנכסים אלו. אפי' היכא דאמר נכסים אלו עליך ולימרו ר' יוחנן ור''ל דאוכל בשביעית משום הטעם דאמר אין אדם אוס' דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כ''ש היכא דאמ' נכסי דמשמע כל זמן שהן ברשותו אלא מדלא פליגי בנכסים אלו אלא בנכסי ש''מ דלית להו האי סברא ועוד היכי מצי אמר לעולם דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו והתנן דאוסר:
וְתוּ, הָא תְּנַן דְּאָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לִכְשֶׁיֵּצֵא מֵרְשׁוּתוֹ, דִּתְנַן: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ ''קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי'', מֵת — יִירָשֶׁנּוּ. ''בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ'',
Rachi (non traduit)
האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי. כלומר שאי אתה נהנה לי מכל נכסי:
מת יירשנו. שלא אסר עליו אלא כל זמן שהנכסים שלו לפיכך יירשנו אם מת:
ואם נדר בחייו ובמותו. כיון דמפרש במותו מת לא יירשנו אלמא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לאחר מותו:
Tossefoth (non traduit)
מת יירשנו. דכשיש כח ברשותו אוסרה ותו לא:
בחייו ובמותו לא יירשנו. אלמא אוסר אחריו לאחר מותו שיצאו מרשותו ומשני לה לעולם לא תפשוט מידי דהיכא דאמר נכסי אלו עליך שיאסרו לאחר שיצאו מרשותו דשאני הכא שפי' בהדיא שיאסרו לאחר מותו:
לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל סָבְרִי: אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אֲפִילּוּ לִכְשֶׁיֵּצֵא מֵרְשׁוּתוֹ. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבְרִי: אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לִכְשֶׁיֵּצֵא מֵרְשׁוּתוֹ.
Rachi (non traduit)
אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו. דכיון דבשעה שאסר הויין ברשותיה אפילו לכי הגיע שביעית נפקן מרשותיה אפילו הכי אסורין עליו:
ר' יוחנן ור''ל סבר אין אדם כו'. ומשום הכי כי הגיע שביעית דנפקא מרשותיה אוכל הוא מן הנוטות:
מַתְנִי' הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנְּטִיעוֹת הַנּוֹטוֹת. נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, לִפְנֵי שְׁבִיעִית — יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת, וּבַשְּׁבִיעִית — יוֹרֵד וְאוֹכֵל.
Rachi (non traduit)
נדר הימנו מאכל לפני שביעית. אבל לא נדר הימנו הנאה לכי מטי שביעית יורד ואינו אוכל דהא לא הדירו אלא מן מאכל אבל אינו אוכל כדפרישית לעיל דאדם אוסר דבר שברשותו אפי' לאחר שיצא מרשותו:
מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית. שהדירו חבירו קודם שנכנסה שביעית:
אין יורד לתוך שדהו. לאכול מפירות שביעית דאסור בדריסת הרגל:
ואין אוכל מן הנוטות. מאותן פירות הנוטין חוץ לשדה שיכול ליקח מהן ואינו צריך ליכנס בתוך השדה ואע''ג דהן שביעית לא יאכל מהן כדאמרינן בגמרא אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו והאי נמי כיון דלפני שביעית הדירו חבירו כי אתי נמי שביעי' אסור בהן:
ובשביעית. אבל אם הדירו בשביעית לא יורד לתוך שדהו:
אבל אוכל הוא מן הנוטות. הואיל ולא הוי ברשותו השתא כי מדיר ליה ובגמרא מפרש אמאי אינו יורד ואמאי אוכל הא ארעא נמי דהפקר היא:
ובשביעית. הדירו בשביעית:
יורד ואוכל. דעכשיו יצא מרשותו. ואית דנפרש המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו לפני שביעית ולא יאכל מן הנוטות כיון דהדירו ובשביעית כלומר אם הגיעה שביעית לא ירד לתוך שדהו כו' ולישנא קמא עיקר:

Tossefoth (non traduit)
המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו. דדריסת הרגל אסורה ואינו אוכל אפילו מן הנוטות חוץ לשדה דאינו צריך לירד ולאוכלם:
ובשביעית. פי' אם הדיר בשביעית לא ירד לתוך שדהו ליקח מן הנוטו' (אבל) אם יצטרך לירד ולאכול אסור - ובגמ' פריך אמאי אסור לירד בו לצורך אכילה הא רחמנא אפקריה לשדה לכל דבר אכילה:
נדר ממנו מאכל לפני שביעי' יורד לתוך שדהו. דאינו מודר אלא מדבר המביא לידי מאכל ואינו אוכל מן הפירות:
ובשביעית יורד ואוכל. דהפקר הוא וקשה דלעיל (נדרים דף לג -) מיבעיא ליה אם מפסק ומיזיל בארעא אי הוי הנאה המביאה לידי מאכל וי''ל דבשביעית אף השדה הפקר לצורך אכילה דהכי מסיק בגמ' ולאידך נמי דמשני שמא ישהה בעמידה הכא לא שייך במודר מאכל דאי שהה אין בכך כלום:
גְּמָ' רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ''נְכָסִים אֵלּוּ עָלֶיךָ'' — לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ שְׁבִיעִית. וְאִם בַּשְּׁבִיעִית נָדַר — אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת.
Rachi (non traduit)
גמ' דאמרי תרוייהו נכסי אלו עליך. כלומר כל נכסי עליך בכל מקום שהן:
ואין אוכל מן הנוטות. ואע''פ שהגיע שביעית ושל הפקר הן:
ואם בשביעית נדר. דהשתא לאו ברשותו הוא ולא מצי מדיר לה מנייהו אוכל מן הנוטות:
Tossefoth (non traduit)
רב ושמואל אמרי נכסי אלו עליך לפני שביעית אינו אוכל מן הנוטות. ואף על פי שהגיע שביעית דכיון דאמר אלו אסורין עליו אפי' לאחר שנתנם או שהפקירם ולכך אסור בשביעית והשתא ס''ד דבלא אמר נכסיי אלו והגיע שביעית אסור לאכול מן הנוטות דאדם אוסר דבר שברשותו אף כשיצא מרשותו ומתני' דקתני ובשביעי' אוכל בנוטות מיירי בהדירו בשביעית עצמה:
וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ''נְכָסַי עָלֶיךָ'' — לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵין אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת, הִגִּיעַ שְׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת הַנּוֹטוֹת.
Rachi (non traduit)
ר' יוחנן ור''ל דאמרי. הגיע שביעית אין יורד אבל אוכל מן הנוטות:
Tossefoth (non traduit)
רבי יוחנן ור''ש בן לקיש [אמרי] נכסי עליך אינו יורד לתוך שדהו כו' הגיע שביעית אוכל מן הנוטות. והפקר הן ולא אסרן אלא כי איתנהו לדידיה אבל אי יהבינהו [לא] דאין אדם אוסר בקונמות לכשיצא מרשותיה וה''ה היכא דאמר נכסי אלו הגיע שביעית מותר בנוטות ופריך אם כן דלא אסר רבי יוחנן כלל לכשיצא מרשותו אמאי לא אשמועינן למילתא באלו אלא אית להו אדם אוסר ועוד תנן דאדם אוסר לכשיצא מרשותו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source